"אגם הברבורים" מאת מתיו בורן
אפשר להגיד על "אגם הברבורים" של מתיו בורן שזו הפקה מרהיבה ויוצאת דופן, ושמאז שעלתה לראשונה בלונדון בשנת 1995, היא שברה את שיא הזמן של הצגת יצירת בלט אחת. "אגם הברבורים", כמו עבודות אחרות של בורן, משלב תיאטרליות, מוסיקה נפלאה, תפאורה המשתנה לעתים תכופות, תלבושות פנטסטיות וסיפור טוב. כל מה שמעמיד על הרגליים, בסוף הערב, במשך דקות ארוכות, קהל משולהב שלא בהכרח רגיל לחזות במופעי מחול.
אפשר להגיד שבורן, מיטיב לספר סיפור בתנועה, ומצליח לתת משמעות חדשה לאגם הברבורים המיתולוגי של מריוס פטיפה, שנוצר בשנת 1895 ל'בלט הקירוב' בסנקט פטרבורג, לצלילי המוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי. סיפור הבלט המקורי, על נסיך שמתאהב בנסיכה־ברבורה־מכושפת, מתגלגל אצלו לסיפור יציאה מהארון של נסיך הומוסקסואל. במקום דמותו המאיימת של המכשף, מופיע צלה של אם קרה ודומיננטית, במקום נסיך מאוהב – אחד שמאס בחיי העושר, ובמקום הבלרינות הענוגות בחצאיות טוטו – גברים חסונים ללא חולצה במכנסי נוצות. יצורים פראיים ועדינים בו זמנית, לגמרי 'ערספואטים'- הם גם מתנהגים בממזריות מלבבת ויצרית אבל גם יודעים להיות קלי כנף, ולרחף באופן פיוטי עד שהנשימה נעתקת.
בורן לא בורח אל הרומנטיקה אלא בורח ממנה, מצליח לדלג מעל איזו רכות רבת יופי, ומציע לנו מבט מפוקח מימינו אלה. הבחירה שלו בברבורים גברים יוצרת שכבות ארכיאלוגיות. הם גם יוצרים גוף גשמי של בשר ושרירים שיש לו נוכחות בעולם, וגם יוצרים פארודיה על משחקי התפקידים בבלט הקלאסי בו האהבה ההטרוסקסואלית מוצגת בצורה כל כך מתובנתת עד שהיא ממש מזמינה את הגחכתה. דווקא האהבה ההומוסקסואלית, המותקפת, אין לה כאן ברירה אלא לפרוץ במלוא עוזה ותשוקתה. והנסיך? הוא יכול לכונן את הזהות האמיתית שלו במרחב אחר, חופשי מגבולות התודעה, נישא בזרועות ברבורו האוהב אל השמיים. ככה זה: שום דבר לא קורה כשאנחנו בבית, מוגנים ממחסור ומוקפים בנוחיות.