"מוצרט 10" להקת קמע

היצירה "מוצרט 10", נוצרה לרגל חגיגות העשור לעבודתו של הכוריאוגרף תמיר גינץ עם להקת המחול קמע שבסיסה נמצא בבירת הנגב. כיאה ליום הולדת מכובד ועשירי בחר גינץ להשתמש בכל הארטילריה העומדת לרשותו, והוא אצר לתוך מופע אחד ערב רב של קטעים מעבודותיו הקודמות מה שיצר דחיסות גדולה.

תמונת הפתיחה המסקרנת היתה מעודנת ולירית-בתוך מפל אלומות אור שיצרו עשרות פנסים נמוכים על הבמה, רקדן בודד מתח את איבריו בתנועה נמשכת מאוד. לאט לאט נשלחו רגליו הארוכות החוצה מתוך נקודת מרכז בטוחה, מתפתלות ומפרפרות בחלל במתקף שהוא ער ורך כאחד. מהר מאוד הצטרפו אליו שאר הרקדנים, המוסיקה הפכה רועשת ומהירה, וכמעט כל מה שבא אחר כך סתר את אותה צניעות ראשונית.

סגנונו של גינץ נשען במידה רבה על הבלט הקלאסי, ובעבודה ניכרת יכולת טובה לבניית מבנים משתנים, אולם בניגוד לשמחת החיים והקלילות במוסיקה של מוצרט נעו הרקדנים כמצבור של אנרגיה עצבנית. והעובדה שלא  מעט מחלקי היצירה נרקדים  בנמרצות אובססיבית הבליטה את הפער ביכולות שלהם, חלקם לא הצליחו לעמוד בכוריאוגרפיה המאתגרת או לבצע באופן אחיד את הקטעים הקבוצתיים. ויש בעבודה גם שפע של הנפות והרמות רגליים, וכפות ידיים שחותרות באוויר במין יפיוף לא ברור, וגם דואט גברי נפלא שהכל מתנגש בו בעדינות.

הרושם שנותר בסופה של העבודה הוא שלגינץ יש עדיין רעב וזה חשוב, והוא בהחלט יכול ליצור רגעים בעלי ענין, אלא שחסרה לו היכולת לעצור לרגע ולהתבונן בעבודתו במבט-על, בכדי לארוג את המרכיבים לכלל מקשה מוצקה בעלת מבנה יציב. עכשיו זהו הזמן הנכון להפטר מהעודפות הפטפטנית ולמצוא דרך לשלוט בשלל העומד לרשותו כדי לארוג את הפיסות ליצירת מכלול לכיד. כמו שכתב הסופר ז'ורז' פרק "לא המרכיבים  הם הקובעים את המכלול, אלא המכלול קובע את המרכיבים"- הפאזל השלם מעניק את הפשר לחלקים המרכיבים אותו.