״הם \ אנחנו״- להקת המחול בלט בויז

להקת המחול הבריטית בלט בויז (BalletBoyz) נוסדה בשנת 2000 עלי ידי שני רקדנים מהבלט המלכותי, מייקל נון וויליאם טרויט, ובגלגולה הנוכחי היא כוללת שישה גברים. העבודה הפותחת ״הם״ היא פרי שיתוף פעולה של כל רקדני הלהקה בשיתוף הדוק עם המלחינה שרלוט הרדינג שמציעה לרקדנים תהליכים של היפתחות ופרישה שהמוסיקליות שלה כמו נכפתה עליהם, נעה ביניהם כקו מחבר, קו מרוסק או שלם. 

לבושים אימוניות ניילון סינתטיות שמזכירות את שנות ה -80, הם נעים סביב מסגרת מתכת של קובייה, בכוריאוגרפיה בסיסית אבל הרמונית שגם אם היא נולדה מתוך אילתור היא מרגישה אותנטית, מתפתחת באופן טבעי בתוך רגעים של שותפות אגבית. והקוביה חותכת את התנועה הזורמת עם קווים חדים, יוצרת גבול חזותי בין מי שנמצא בפנים לבין אלה שנמצאים בחוץ היא זו שמספקת לנו לעיתים הקשר: הופכת ממסגרת טיפוס במגרש המשחקים, לבית סוהר רגעי, לבית, לטוטם שסביבו הם נעים כבפולחן, מאפשרת לקולקטיב להניף רקדן כדגל אנושי, היא גם המִמּוּל וגם הכְּנֶגֶד.

ומתוך הסך הכל הצנוע נברא מרחב אסתטי של רישום בחלל שיוצר מתח צורני דינמי בין הגוף לבין הצורה- אותה מסגרת מתכת. תנועת הגופים הנמשכים באלכסונים שונים, משתלשלים ונושרים חסרי מאמץ, יוצרת מעין קורי עכביש נפחיים, סכמה עלומה או ססמוגרף המודד דבר מה הנותר נעלם. הסטרוקטורה הנוקשה לכאורה, בונה יופי אבל בעיקר מעלה הדגמה מרחבית של החוקיות האפריורית שלפיה העבודה נוצרה. והביצוע צייתני והחוויה האסתטית מיושנת. 

בעבודה ״אנחנו״ מאת מנהלה האמנותי העכשווי של הלהקה-כריסטופר וילדון שהיה בעבר כוריאוגרף הבית של ה״ניו יורק סיטי בלט״, מינוי שאיש לפניו לא זכה לו, נעים הרקדנים במין נוף אפוקליפטי מופשט של לא יום ולא לילה, לבושים מכנסיים שחורים ומעילי זנב מפשתן אפור בהיר אינטימים ומרוחקים באופן אין-סופי. וכשהם מפנים את הבמה, מתחיל בסולו ארוך בו נדמה שהגוף תוהה על מהות הנעדר, במנעדים משתנים, מנסה ללכוד את האין, לגעת בו, לתת לו צורה־לא־צורה, לתת לו גוף, ואז להרחיב את נוכחותו אל החלל הממשי ואל החלל הפנימי המצוי בדמיונו היוצר של כל אחד מאתנו. והחסר הנגלה לנו הוא קר, ריקני ויפה להפליא, עד שיגיע הדואט בין שני גברים חשופי חזה, העדינים כהבל פה חמים שהתעבה על זכוכית. והם נעים שופעים רוך, מלאים עד גדותיהם בחומר כהה שאין ולא תהיה לו תבנית, מתפתלים או נאלמים דום לשבש את מהלך הזמן והתנועה הכלואה בו בעצירה מתמשכת, מנסים להיאחז זה בזה בפיתול קרסול, כל הפנטסטי, המיני והממשי מתאחד וקם לתחייה כדי להיכחד, עד שאפשר להצטער שהם רק הארת שוליים בעיבורי העבודה. במקור וילדון יצר את הדואט ולבקשת הלהקה הרחיב אותו לחצי שעה, מה שגורם לחלק הראשון של היצירה להיות מין תותב, תוספת שהיא לא אורגנית.

עם כל היכולות הטכניות והאקרובטיות שלהם, הרקדנים של בלט בויז יכולים להרבה יותר מזה. לו רק היתה נמצאת להם כוריאוגרפיה המתאימה למידותיהם, זו המבקשת לחשוף את מהות תכולות הגוף ואת קצוות היכולות שלהם לנכוח ולהשתנות. להקת המחול בלט בויז מעניקה לקהל שלה התבוננות בפרוצדורות של יופי, וקשה להתנגד ליופי כשהוא מתדפק בדלת, אבל לעיתים הוא רק זה-הד המתגלגל במורד.