עד-עצם-היום-ענת-זכריהEver After | עד עצם היום

הוצאת מקום לשירה (2020)

עד עצם היום הוא ספר השירה הרביעי של ענת זכריה. הספר הודפס ב-24 עותקים בלבד שיועדו לקוראיה הקבועים של המשוררת.

*

גֶּשֶׁם הִתְחִיל לָרֶדֶת
הַמּוֹקְדָן בַּנַּיָּד מְבַקֵּשׁ שֶׁאֶצְבֹּט אוֹתְךָ בַּכָּתֵף
לִרְאוֹת אִם יֵשׁ תְּגוּבָה. כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים מָסָז׳
הוּא מְכַוֵּן אוֹתִי לְעֹמֶק הַשִּׁכְמָה.
אֵין תְּגוּבָה. אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁאַתָּה כָּחֹל
שֶׁאֵין דֹּפֶק הוּא אוֹמֵר שֶׁאַתְחִיל הַחְיָאָה.
הַמַּרְפְּקִים נְעוּלִים וְהַבִּרְכַּיִם קְרוֹבוֹת
כְּבָר לֹא צָרִיךְ לְהַצְמִיד שְׂפָתַיִם
תִּסְפְּרִי הוּא סוֹפֵר בִּשְׁבִילִי שְׁלוֹשִׁים
עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה
שְׁתֵּי הַיָּדַיִם אַחַת עַל הַשְּׁנִיָּה בְּאֶמְצַע בֵּית הֶחָזֶה
וַאֲנִי סוֹפֶרֶת בַּלֵּב אֲבָל יוֹדַעַת
אַתָּה וְהַחַיִּים

ביקורות:

פורסם בתאריך 3 ביוני 2021 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות


Anat Zecharia - Palshtina IPalestine I | פלשתינה אַי

הוצאת מוסד ביאליק (2016)

ספרה השלישי של ענת זכריה, "פלשתינה אי", הוא ספר על תנועת המרחב בזמן, בימים האלה, במקום הזה. הספר נע מ"אנחנו אנחנו" מאיזה קול רבים אל קולו של זוג בדרך הביתה. השירים בספר מערערים את תודעתו של הקורא ומהרהרים בחמדנות, בכלכלת הבולמוס העכשווית, בתכלית קיומו הממשי והמוסרי שלנו של המין האנושי ובתוצאה-טשטוש היכולת למצוא שלווה פנימית וקשב רגשי. שירי הספר משרטטים כמיהה לאקסטזה קבועה ולנשיות לא מבויתת, נטולת מחויבות לנורמות חברתיות נוקשות של משפחה ואמהות, וטרודים בחיפוש רוחני עכשווי אחר אפשרויות של מסגרות קיום זוגיות, משפחתיות וקהילתיות חדשות וגמישות.

קצרים ומלאֵי צער

כְּבָר לֹא אָמַרְנוּ מִלִּים כְּמוֹ:
״חָלַף״ וְ״אֵיפֹה״
הִפְסַקְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה ״נוֹרָא״.
הִמְשַׁכְנוּ לְהַצְבִּיעַ עַל מַרְאוֹת
פְּשׁוּטִים וּרְאוּיִים:
סִדּוּרֵי עֲנָנִים,
גְּבָעוֹת נִבְלָעוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ
בְּתוֹךְ אָבִיב בָּהִיר.
אָכַלְנוּ אֲרוּחוֹת בֹּקֶר
מֵעַל הַדְּבַשׁ רִחֵף זְבוּב
וְנִשְׁעַנּוּ עַל הַמֵּצַח,
דִּבַּרְנוּ כְּמוֹ מְאַזְּנִים צַלָּחוֹת עַל מַקֵּל
בְּתָכְנִית אֵרוּחַ.
בְּסוֹפֵי הַשָּׁבוּעַ הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּפִּיגָ׳מָה
מִדֵּי פַּעַם הִתַּרְנוּ אֶת כַּפְתּוֹרֵי חֻלְצָתֵנוּ
הָעוֹר עֲדַיִן מָתוּחַ הֵיטֵב
וְהַזַּיִן צָמוּד לַיָּרֵךְ
(גַּם בְּכָךְ כְּבָר אֵין פֶּלֶא).
נָשַׁמְנוּ עָמֹק בְּאֹפֶן מְסֻכָּן
וְהִדְלַקְנוּ טֶלֶוִיזְיָה לְכַבּוֹת
אֶת הַנִּיצוֹץ,
חִכִּינוּ שֶׁהַחַיִּים, הַסְּדָרוֹת יַרְאוּ
סִימָנֵי מַשְׁמָעוּת
נִפְגַּשְׁנוּ עִם הַדְּבָרִים וְהִשְׁתַּעֲמַמְנוּ.
הִתְוַכַּחְנוּ עַל יִשְׂרָאֵל הָאִסְלָאם,
אֲמָנַת זֶ׳נֶבָה, הַשּׁוּק הַחָפְשִׁי, מִתְוֵה הַגָּז
מְדִינִיּוּת הַחוּץ,

וְהִשְׁקַטְנוּ אֶת לִבֵּנוּ לְשָׁעָה
שֶׁגַּם הִיא שָׁכְבָה גּוֹסֶסֶת.
אָמַרְנוּ כִּמְעַט יַחַד:
אַתָּה צוֹדֵק, אַתְּ צוֹדֶקֶת
מִבְּלִי לְהָרִים מַבָּט.
מִדֵּי פַּעַם אָמַרְנוּ: אֱלֹהִים
מוֹחֲקִים אֶת עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי.
חָשַׁבְנוּ לָמוּת
פַּעַם לְבַד וּפַעַם בְּצֶמֶד
וְהָלַכְנוּ הָלְאָה.
לֹא סָבַלְנוּ, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא
יָכֹלְנוּ לִסְבֹּל. חִיַּכְנוּ,
בְּדֶרֶךְ אַגַּב הוֹשַׁטְנוּ לֶחִי
לִנְשִׁיקָה.
בַּגַּנִּים, בַּמִּסְעָדָה, בָּאוֹטוֹבּוּס
הִתְחַמַּקְנוּ מֵאֲחִיזַת הַבָּשָׂר.
דִּבַּרְנוּ עַל סַפָּה נִפְתַּחַת בְּצֶבַע טוּרְקִיז
קָנִינוּ טוֹסְטֶר לְחִיצָה מִקְצוֹעִי, וִילוֹנוֹת,
כַּמָּה דְּבָרִים נְחוּצִים.
כַּמָּה מְעַט חֵשֶׁק.
קַמְנוּ בַּלֵּילוֹת לְהַשְׁקוֹת
אֶת שְׁנֵי עֲצִיצֵי הַמִּרְפֶּסֶת, לְהַבִּיט בַּשְּׁכֵנִים.
רָצִינוּ לְהִתְרַעֵם
לְהִתָּלוֹת בָּאַהֲבָה שֶׁמְּדַמִּים לְמַיִם רַבִּים
אֲבָל מָה אֲנַחְנוּ בְּסַךְ הַכֹּל?
עוֹד זוּג בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
שֶׁיִּהְיֶה בְּהַצְלָחָה אָמַרְנוּ,
שֶׁיִּהְיֶה בְּהַצְלָחָה.


Due To Human Error | בגלל טעות אנוש

anat front1

'סדרת כבר' בעריכת ליאת קפלן,  הוצאת מוסד ביאליק (2012)

"בגלל טעות אנוש" מזמין אותנו לשיטוט בחדרי הנפש הכמוסים ביותר של משוררת חדה ומדוייקת, זו המעמידה מולה שורה שלמה של גברים, אבל לא נותנת לאף אחד מהם לגהור מעליה בפיתוי מסוכן כדי שהחיים יהיו תמיד לפניה. זו המבקשת פטור מילדים- מהשובע המוחלט, זו שרק נערים ינחמו אותה מול השמש כי לשכב במיטות זוגיות לא נוגע לה.
"בגלל טעות אנוש" הוא ספר שנע בתוך לולאות פסיכו-פיזיות מתוך נסיון לשמור על שיווי משקל עדין בין חשיפה והסתרה, בין חולשה וכוח, בין תקינות פוליטית פמיניסטית לפריעת סדר. לעיתים בקולה היחיד ולעיתים בקול הרבים.

בגלל טעות אנוש

הַיְקוּם מִתְרַחֵב כָּ שָׁמַעְתִּי
וְנִבְרָאִים עוֹד כּוֹכָבִים.
וַאֲנַחְנוּ מְקַוִּים שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ חַיִּים
מִקְרֶה אֶחָד יוֹצֵא דֹּפֶן.
מִישֶׁהוּ הִבְטִיחַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מָחָר
אָז אֲנַחְנוּ לֹא מְמַהֲרִים לֶאֱהֹב.
מְלֻטָּשִׁים רְהוּטִים וּמְהִירִים
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְזַהוֹת
אֶת הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנִּשְׁאֲלוּ עוֹד קֹדֶם,
מְכִינִים תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ.
עוֹנִים כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים
עַל קַו אוֹטוֹבּוּס.
אוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רַע
שָׂמִים חשֶׁ .ְ
מִתְכַּנְּסִים מוּל טֶלֶוִיזְיָה
חַיִּים שְׁלֵמִים עוֹבְרִים עָלֵינוּ בְּצִפִּיָּה
שֶׁכָּבְדָּהּ מְשַׁחֵחַ עִם תֵּה חַלָּשׁ
שׁוּב וָשׁוּב אוֹתוֹ דָּבָר:
מְטוֹס נוֹסְעִים רוּסִי
כִּמְעַט הִתְרַסֵּק בִּגְלַל טָעוּת אֱנוֹשׁ,
מִישֶׁהוּ נָשַׁ שׁוֹטֵר בָּאֹזֶן,
תַּנִּין בְּאֹרֶ מֶטֶר נִלְכַּד
סָמוּ לְקִבּוּץ צֶאֱלִים,
יְלָדִים שֶׁנֶּחְטְפוּ עַל יְדֵי אִמָּם
יֻחְזְרוּ לִשְׁבֶדְיָה,
יֶלֶד שֶׁהֻזְמַן לִרְאוֹת קְסָמִים
נֶאֱנַס, וּכְבִישׁ אַרְבַּע נֶחְסַם לִתְנוּעָה.
וְאֶלֶף דְּבָרִים אֲנַחְנוּ לֹא.
בַּסּוֹף נְקַבֵּל חֶלְקָה
וְלֹא שֶׁזֶּה חֲלוֹם חַיֵּינוּ,
אֲבָל הַשֶּׁקֶט,
הָרַקָּפוֹת.

ביקורות:

אלי הירש 'אל תעשה לי ילד' פורסם בתאריך 1 ביוני 2012 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

רפי וייכרט 'להשתייך אל הבדידות' פורסם בתאריך 18 ביוני 2012 ב YNET

ארז שוייצר 'זה שלא ירצה באמת' פורסם בתאריך 26 ביוני 2012 במוסך ספרים הארץ

גלעד מאירי 'ילודה היא ביטול תורה' פורסם בתאריך 5 באפריל 2013 במוסף מקור ראשון

לרכישה בחנות סיפור פשוט
לרכישה בחנות המגדלור

As Soon As Beautiful | יפה אחת קודם

יפה אחת קודם, מצביע במדויק על צירי המתח שבהם מתנועעת הפואטיקה שלה: קרנבליות בולענית המערבת מנעד רגשי רחב, הנע בין הדוחה ומעורר הגועל לאלוהי ולנשגב, וחקירת המיניות הנשית, כפי שהיא משתברת אל תוך השפה. ממדי ההכרח – הלא-נעים והאילוץ, המקופלים ב"בליעת צפרדעים" – ארוגים במרקמו של כל שיר כמעט. ההברקה הלשונית "יפה אחת קודם" מחלצת את הביטוי השגור ("יפה שעה אחת קודם") ממימד הזמן ומשבצת אותו במרחבים סמנטיים אחרים לגמרי, בסדרתיות נשפטת של יופי נשי, ומרמזת גם על מבט גברי פטריארכלי.

בהוצאת הליקון (2008)

הִתְפַּעֲלִי בִּזְמַן עָתִיד

תִּתְמַתְּחִי, קְצוֹת הָאֵיבָרִים
שָׁוִים לֹא פָּחוֹת. תִּפְתְּחִי,
תִּתְפַּתִּי, תִּתְפַּתְּחִי תַּעֲלִי אוֹתָךְ
בְּחֶזְקָה תַּתְחִילִי מֵאֶחָד
מֵאֶפֶס לֹא נִרְאֶה אָמִין.
תִּתְגַּלְגְּלִי הַצְּחוֹק שֶׁלָּךְ מְבֻקָּשׁ
תִּתְפַּעֲלִי עוֹצֶרֶת לֵב בָּאֲוִיר
מְתַרְגֶּלֶת לָמוּת כָּל יוֹם.
תּוֹקִירִי כִּשְׁלוֹנוֹת אַמִּיצִים
תִּתְפַּשְּׁרִי עַל הַפִּצּוּלִים הַפְּנִימִיִּים
תִּתְמַקְּחִי עִם הַהֲצָפוֹת הַפְּנִימִיּוֹת
שֶׁמִּתְקַשּׁוֹת לַעֲצֹר.
תַּחְפְּרִי יוֹם וְלַיְלָה גֻּמּוֹת
וּתְכַסִּי מַשְׁאִירָה תָּמִיד אַחַת
לְהִתְאַלֵּף בָּהּ.
תִּגְּעִי עִם הַיָּד הֲכִי רָחוֹק
שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה בִּשְׁבִיל לָדַעַת.
תַּבְעִירִי אֵשׁ זֶה לֹא מִשְׂחָק
תְּאַרְגְּנִי, תִּתְכַּוְּנִי, תְּכַוְּנִי
תִּתְחַשְׁבְּנִי, דַּי עִם הַמַּבָּט
שֶׁל הַכָּנָף הַפְּצוּעָה
לִפְעָמִים תִּשְׁתַּכְנְעִי לִשְׁכֹּחַ.
תִּנְשְׁכִי הַפֶּצַע טִבְעִי לַגּוּף
כְּמוֹ הַנְּשִׁימָה
בַּשִּׁכְבָה הָרִאשׁוֹנָה רוֹאִים
תָּמִיד אֶת מַה שֶּׁיּוֹדְעִים.
תִּנְגְּסִי, תִּלְעֲסִי הַרְבֵּה
בְּבַת אַחַת.
תִּתְאַפְּסִי זֶה רַק עִנְיָן
שֶׁל נְקֻדָּה עֶשְׂרוֹנִית.
תִּרְצִי, זְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת כִּצְלָב
מְבַקֶּשֶׁת אֶת הָרֵיק בִּשְׁבִיל הַכֹּל.
תַּעַבְדִי, תִּהְיִי פּוֹעֶלֶת מִלּוּלִית.
תִּשְׂרְטִי אֶת הַקְּרוּם יָשָׁר אוֹ עָקֹם
שְׁנֵי חֵשֶׁק לְחוּד וְאֶחָד לְבַד
אֵיךְ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת.

תָּקוּמִי
תְּנַשְּׁקִי אֶת עַצְמֵךְ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה
כְּמוֹ פַּעַם שֶׁהָיִית יַלְדָּה קְטַנָּה,
הַרְבֵּה בַּכָּתֵף.
תּוֹלִיכִי רֵיחַ, תַּעֲשִׂי פוּ
פוּ מִיקְרוֹסְקוֹפִּי, פוּ טֶלֶסְקוֹפִּי
תַּהַפְכִי אֶת הָרֹאשׁ לְבֶטֶן
תִּסְתּוֹבְבִי סְבִיב תְּנוּחוֹת וְשֵׂעָר
תָּמִיד הָלְאָה תָּמִיד מְעֻגָּל.
תַּכְנִיסִי אֶת הָאֶצְבַּע לַפֶּה בִּמְבוּכָה
אַחַר כָּךְ תִּשְׁתַּמְּשִׁי בְּאוֹתָהּ אֶצְבַּע
תְּשַׂחֲקִי בְּמָה אִם, וְזֶה יִהְיֶה
נָעִים נָעִים נָעִים.
תַּפְסִיקִי לְצָרֵף מִקְרִים, לְהַזְמִין מַשְׁמָעוּת,
קוֹבַעַת זֶה זֶה וְזֶה זֶה. תַּנְמִיכִי
אֶת רַף הָרַעְיוֹן וְתִזְחֲלִי תַּחְתָּיו.
תְּנִי לָהֶם לְנַחֵשׁ אוֹתָךְ שׁוּב וְשׁוּב
לְפָרֵשׁ אוֹתָךְ, לְתַוֵּךְ אוֹתָךְ, לְהָפִיץ אוֹתָךְ,
לְהִתְוַכֵּחַ עָלַיִךְ.
תְּדַבְּרִי בְּגוּף רִאשׁוֹן בְּגוּף שֵׁנִי
בְּגוּף רַבִּים, שָׁלֹש הֶעָרוֹת
עַל אוֹתוֹ נוֹשֵׂא.
תִּגְנְבִי זְמַן.
תַּרְפִּי אֶת הַגּוּף שֶׁיִּשְׁקֹל פָּחוֹת
וְתִפְעֲלִי בְּדִיּוּק מֵהָרֶגַע שֶׁאַתְּ
תְּלוּיָה בָּאֲוִיר.
תִּתְפַּלְּלִי לָאָדֹם אָדֹם הַזֶּה.
תְּדַמְיְנִי שָׁלוֹם… הָלַכְתִּי.
תָּזִיזִי לְרֶגַע הַכֹּל הַצִּדָּה
וְתַגִּידִי דָּבָר אֶחָד
שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהַגִּיד אוֹתוֹ
שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לַחְזֹר עָלָיו.
תַּגִּידִי לָהּ לָךְ
שֶׁאַתְּ עֲנָת זְכַרְיָה בָּעוֹלָם
אִם לֹא
מָחָר יִהְיֶה כִּמְעַט
אוֹתוֹ דָּבָר.