״Toyzzzz" מאת להקת המחול תיאטרון אור מרין ואורן נחום

בעידן התקינות הפוליטית, בעידן זהיר מדי המתבוסס בבנאלי, להקת המחול תאטרון אור מרין ואורן נחום, מעדיפה להגיב בהגברת הווליום. ב-Toyzzzz, מופע שמשלב תיאטרון, מחול ומוזיקה ונוצר בשיתוף פעולה עם "תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגולוב“, שמונה רקדנים ושמונה מוזיקאים נעים מלאי אנרגיה, בתזזית כאוטית, על הציר שבין מסיבה, קרקס, תיאטרון חי, טקס, למין חגיגה דיוניסית. 

אבל מרכז הכובד האמיתי של העבודה אינו בפס הייצור עצמו, באנרגיה, בשמחת התנועה, בחיבור הפופי אבסטרקטי, במפעל העודפות הזה, מה שעולה משעטנז קטעי הטקסים הללו עוסק בסיפיות, בגבול בין הבמה לחוצבימה, בין הגלוי לנסתר, מבקש לנוע מעדנות על הקו המטושטש בכוונה המחבר בין חטא לבין קדוּשה. 

וזה מתחיל אחרי טקס הכנה פונקציונלי וקצרצר בבר של תמונע שהיה מיותר, חלל החנייה הופך ליצירה. מרחב שנוכחות בו תחושה ואווירה חזקות, שאי אפשר להתעלם מהן. מרחב שמצליח להכניס את הצופה לאווירה לכידה ועוטפת שנותנת תחושה של חציית שער ומעבר בין ממדים: ממד היום-יום ועזיבתו אל ממד שהוא שונה בתכלית שלרגעים מזכיר את תענוג העלייה על מתקן לונה פארק. והסאונד מחזיק את החלל ומאפשר מימד כמעט רליגיוזי המתחבר אל הנפש כשעל טריבונה קטנה ניצבת ״תזמורת הצעצועים״, הרכב רוק שמנגן על כלי נגינה של ילדים מערכת תופים, קסילופון ומֵלוֹדִיקוֹת דרך תרנגולות גומי מצפצפות וחזרזירים מחרחרים מחנויות "הכול בדולר". ומן התקרה משתלשלים כדורי ענק שעליהם מודבקות בובות פרווה ילדותיות, שקר הפרווה והבל הפלסטיק מגלים גם את הפיגום האידיאולוגי. 

והמסיבה הזאת לאט לאט מתפרקת לתוך מהלך פרפורמטיבי שבו הרקדנים-פרפורמרים מנהלים את תנועת הקהל ממקום למקום במרחב, בין אסתטיקה מעבדתית לאסתטיקת גיבוב אקראי, בין אווירת ניסוי בתנאים מבוקרים לבין זו של אסון בתוך חלל רוחש. הפרפורמרים נישאים על בימבות בדמות חיות מפלסטיק האחוזות בין הרגליים, נעים במבנה, בקבוצה מאורגנת כמו בתוך תרגילי סדר, בטקס ראווה פרוע. טקס מתופפים עוט מסכות שהתרחש בתוך זירת איגרוף, עגלות סופרמרקט שנעו במעגלים נושאות את הסולנית ולעיתים הזכירו אירוע ונדאליזם של בני נוער. גליל ענק של פצפצים נפרש על הרצפה, והזמין את הקהל לדרוך עליו, מתקן מתנפח נפתח במלואו מציע כר נוסף לשעשוע, באיזה כוח חיים.

והמבנה המתפרק של העבודה, גדול בעליל מסך חלקיו, נראה כמתכנס לקראת תקלה, או שהוא תוצאתה של תקלה שכבר קרתה, תולדה של הפרת סדר חמורה, וכעת הוא תמונת אקראי משתולל. וכל עוד הפרפורמרים לא נדרשים לטקסט המעמיס על העבודה משמעות בצורה מופרזת, תוקפנית ממש, לוחץ פול גז כדי שהפרפורמרים יתפסו נטולי עכבות וכדי שחלילה אנחנו הקהל לא נשגה באסוציאציות הלא נכונות, השוצף המייצר ללא הרף, עובד.

ובעוד הצגות רבות מתייחסות לקהל בעקיפין, כביכול מקבלות את קיומו בסובלנות הנדרשת והנימוסית, Toyzzzz פונה לקהל במישרין ותובעות מצדו היענות מפורשת. כדי שתגובות הקהל יזינו את המופע הבימתי, משנות אותו במהלכו. אלא שהקהלים היום מנומסים ולמרות המוזיקה המשובחת ואווירת המועדון, מלבד תנועות ראש שנענות לקצב, קצת כתפיים, מה שקרה בעיקר הוא אי-היסחפות, עמידה מנגד, עמידה ליד הגדר. והקשר, החיבור, הדו־שיח הסמנטיקה המשותפת, של אור מרין ואורן נחום ו"תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגולוב“ יוצרים אימפקט חזק בחלל. אבל הדחף החזק, התחושה המפעפעת בגוף שמצליחה לגעת, שמצליחה לפרק, נשארים לגמרי אצל הפרפורמרים והמוזיקאים. 

ועדיין יש משהו מרענן בבחירה בחומר הפשוט, פלסטיק, עם הגימור שלו שתמיד באיכות נמוכה, שמתריסים גם כנגד כובד הראש האידיאולוגי. ומעבר לעובדה ששוטטות זאת הדרך הנוחה ביותר לבחון את העבודה מקרוב, יש לאלמנט הפונקציונלי הזה, לפעולה שמפרקת את הילת החשיבות העצמית של האמנות, משמעות טקסית. עוד ממד של חיים, של קשר חשוף ובלתי אמצעי. כי בסופו של דבר, Toyzzzz היא מאש־אפ פשוט ומהנה מאוד וניכר שהיא נעשתה בשמחה, והכוח שלה הוא בכך שהיא מסרבת להתמסר לרעיון, אבל מעניקה את עצמה לחלוטין בחוויית הצפייה והשוטטות בתוכה.